לאומי קארד אשראים בע"מ נ' כהן ואח'

פסק דין כנגד נתבע 1

בפני תביעה שעניינה הסתייגות של נתבע מהסכם שעניינו הכרעה במחלוקת עובדתית על בסיס ממצאי בדיקת פוליגרף.

הצדדים ועיקרי טענותיהם:

התובעת מנהלת פעילות של הנפקת כרטיסי חיוב ומתן אשראים. ביום 11.1.2011 חתמו התובעת והנתבע 1 (להלן – "הנתבע") על חוזה לקבלת כרטיס אשראי. על-פי הוראות החוזה, לתובעת נתונה הזכות להעמיד לפירעון מיידי את כל סכומי החיוב, כתוצאה מהפרת החוזה, בין היתר בעקבות פיגור בביצוע התשלומים. התובעת טוענת שהיא פנתה אל הנתבע בדרישה להסדרת חוב שנצבר, אולם פניותיה לא נשאו פרי. אין מחלוקת שהשימוש בפועל התבצע על ידי הנתבעת 2, הגב' גולנורה (יוליה) אשורוב (להלן – "אשורוב"), עמה היה הנתבע בקשר.

הנתבע טען שהוא לא עשה שימוש בכרטיס ואף לא התיר לאשורוב לעשות שימוש בכרטיס. בעקבות המחלוקת בין הצדדים, ביום 4.1.2012 הגיעו הצדדים – התובעת והנתבע - להסכם לפיו המחלוקת תוכרע על יסוד בדיקת פוליגרף שתיערך לנתבע (להלן – "ההסכם"). בהסכם נקבע, בין היתר, כדלקמן: ".... במידה ועל-פי תוצאות הבדיקה הנבדק ימצא דובר אמת בנושאים שבמחלוקת, תשלם לאומי קארד את סכום החיובים ...." (סעיף 5 להסכם); ".... במידה ועל-פי תוצאות הבדיקה הנבדק לא ימצא דובר אמת לאומי קארד לא תזכה את הנבדק בסכום החיובים ...." (סעיף 6 להסכם), וכן - "הצדדים מסכימים כי תוצאות הבדיקה ודו"ח הבדיקה, אשר ייערך על-ידי מכון הפוליגרף, יהווה ראיה קבילה וחזקה לנכונות תוכנם בכל הליך שיפוטי ובפני כל ערכאה שיפוטית או מעין שיפוטית אם וכאשר יתקיימו" (סעיף 8 להסכם).

ממצאי בדיקת הפוליגרף העלו שהנתבע אינו דובר אמת. על אף ההסכם ותוצאות הבדיקה נמנע הנתבע מלשאת בתשלום החיובים שנצברו, על כן הוגשה התביעה.

הנתבע טוען שאין לו כל קשר לעסקאות שבוצעו בכרטיס האשראי וכאשר נודע לו על העסקאות הוא פעל לביטול הכרטיס. הנתבע מדגיש שהעסקאות בוצעו ללא הרשאתו וללא ידיעתו האישית. לדבריו, אשורוב נטלה שלא כדין את כרטיס האשראי ממנו, זייפה את תעודת הזהות שלו ועשתה שימוש בכרטיס ובתעודת הזהות ללא ידיעתו או הרשאתו.

הנתבע טוען שההסכמה על עריכת בדיקת פוליגרף היא תולדה של הטעייה מצד התובעת, בכל הקשור למהות ההסכמה. עוד נטען שההסכמה מצידו הייתה בעת שהוא היה נתון ללחצים כבדים מצד נציגת התובעת. נטען שאיש לא הסביר לו את משמעות ההסכמה, לא הייתה הסכמה מפורשת לכך שתוצאות הבדיקה ישמשו ראיה בהליך משפטי ותוצאות הבדיקה אינן חד משמעיות. טענה נוספת הועלתה בסיכומי ב"כ הנתבע, לפיה מכון הפוליגרף נמצא באותו בניין בו מצויים משרדי התובעת, עובדה המעלה שאלות באשר למהימנות הבדיקה.

דיון והכרעה:

לאחר בחינת טענות הצדדים, הראיות והסיכומים, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל.

בהתאם לדין, הסכמה של בעלי דין לפיה מחלוקת אזרחית תוכרע על יסוד ממצאי בדיקת פוליגרף מחייבת את שני הצדדים. ראו ע"א 166/84 ידידה בר אילן נ' ויקטור בן כנען (1.12.1986), שם נאמר: "משהסכימו הצדדים, כי הדין ייחתך על פי בדיקת הפוליגרף הרי הם קשורים להסכמתם זו". ראו גם ע"א 84/61 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1), 446 (1998).

לא הונחה בפני תשתית עובדתית מספקת לפיה הופעלו על הנתבע לחצים כבדים לחתום על ההסכם ועל כך שהוא לא הבין את משמעות החתימה. לאחר ששמעתי את עדות הנתבע, עדות נציגת התובעת, הגב' עינת חמו, ולאחר שבחנתי את תוכן תמלילי שיחות הטלפון שהוצגו, הגעתי למסקנה לפיה אין כל בסיס לטענה. הסכמת הנתבע הייתה חופשית ומרצון (הגב' עינת חמו אמרה לנתבע: "אני אומרת לך שאני מבקשת ממך ללכת לבדיקת פוליגרף. נכון, אני לא יכולה להכריח אותך" (תע"ר הגב' עינת חמו, נספח ג', עמ' 4, ש' 10 – 11)), משמעות החתימה על ההסכם ברורה, ההסכם עצמו קצר וברור ומצוין בו מה תהייה התוצאה האופרטיבית במצב בו הוא יימצא דובר אמת ובמצב בו יימצא שהוא אינו דובר אמת. טיוטת ההסכם נשלחה לנתבע בפקס, בעקבות שיחה נוספת שהתקיימה בין הצדדים – ביוזמת הנתבע עצמו – בה הוא הודיע על כוונתו לחתום על ההסכם וביקש שטיוטת הסכם תישלח אליו. לנתבע נתונה הייתה שהות ללמוד את טיוטת ההסכם, לשקול האם לחתום על המסמך ולהחזיר את המסמך לתובעת. לא מדובר בחתימה שנערכה במפגש בין הצדדים במשרדי התובעת, אלא בחתימה במעונו של הנתבע עצמו. איש לא מנע מהנתבע להתייעץ עם כל גורם, לרבות יועץ משפטי, טרם שנחתם ההסכם על ידו.

עצם אזכור אשת הנתבע בשיחות הטלפון שהתקיימו בינו לבין נציגת התובעת לא היווה מוקד הפעלה של לחץ, שהרי אשת הנתבע הייתה מודעת למצב הדברים, ולמעשה התלונה הראשונית הועלתה על ידי הנתבע ואשתו במשותף.

מעבר לאמור, בין מועד החתימה על ההסכם, 4.1.2012, ועד למועד הבדיקה עצמה, 16.1.2012, חלף פרק זמן משמעותי, במהלכו יכול היה הנתבע להעלות את הסתייגויותיו מהחתימה על ההסכם. הנתבע לא העלה הסתייגות כלשהי במהלך פרק הזמן כאמור ואין מקום לאפשר העלאת הסתייגויות לאחר שנערכה הבדיקה ונודעו ממצאיה.

אשר לטענת הנתבע לפיה לא הוסכם שממצאי הבדיקה יהיו ראיה בהליך משפטי, הרי שדין הטענה להידחות, בשים לב לאמור בסעיף 8 להסכם. כמו כן, עיון בחוות דעת בוחן עורך הבדיקה (סעיף 7 לחוות הדעת), מעלה שממצאי הבדיקה הינם ברורים. עסקינן בהליך אזרחי וקביעה בנוסח המובא בחוות הדעת מהווה קביעה ברורה.

בכל הקשור לעובדה שמכון הבדיקה ממוקם בבניין המשרדים בו נמצאים משרדי התובעת, ראוי היה שנציגת התובעת הייתה מדווחת על כך לנתבע מבעוד מועד, כמו גם על עצם העובדה שמדובר במכון בדיקה שנוהג לערוך בדיקות רבות עבור התובעת. על אף האמור, משהנתבע יכול היה להבחין – טרם שנערכה הבדיקה – כי הוא מגיע לבדיקה שנערכת בבניין משרדים בו ממוקמים משרדי התובעת, וכאשר מצאתי את עדות בוחן הפוליגרף מהימנה ועניינית, ושוכנעתי שלא היה בעצם מיקום מכון הבדיקה או בעצם העובדה שמדובר במכון שערך בדיקות רבות עבור התובעת כדי להשפיע על מקצועיות עבודת הבוחן – לא מצאתי מקום להתעלם מתוצאות הבדיקה שנערכה לנתבע. אציין שגם במישור הדיוני אני מוצא מניעות מהעלאת טענה כאמור, זאת מאחר והטענה הועלתה בשלב הסיכומים בלבד.

על יסוד הסכמת הצדדים בכל הקשור לבדיקת הפוליגרף וממצאי הבדיקה, דין התביעה להתקבל. למעלה מהדרוש אציין שדין התביעה להתקבל גם אלמלא נערכה הבדיקה:

איני מקבל – כלל ועיקר – את טענת הנתבע לפיה לא ניתנה על ידו הרשאה לאשורוב לעשות שימוש בכרטיס האשראי. טענת הנתבע אינה משכנעת ואינה עולה בקנה אחד עם הראיות ונסיבות העניין;

הימנעות הנתבע מהגשת תלונה במשטרה כנגד אשורוב נזקפת לחובתו (התובעת היא שהגישה תלונה במשטרה). ההסבר שמסר הנתבע: "... אני לא פנוי, אני עובד כל הזמן" (תע"ר הגב' עינת חמו, נספח ב', עמ' 2, ש' 24) אינו מניח את הדעת ואינו מתקבל;

בדברי הנתבע נמצאו סתירות משמעותיות. בהזדמנות אחת טען הנתבע שהוא אינו יודע מי עשה שימוש בכרטיס האשראי.